אז ככה, האתר החדש שלי נפתח עכשיו.

איך הוא ייראה ומה בדיוק יהיה התוכן שלו, איני יודעת, לא כרגע, הזמן יכתיב. לא רוצה להחליט.

רוצה לעוף על כל מה שיבוא לי ולשנות כל הזמן.

דברים אחדים כן יהיו בו: יופי, הרבה אווירה, רעיונות ואוסף משלי בכל התחומים הקשורים ליופי, עיצוב, אווירה, ומראה.

בכל שנותיי אני עוסקת ביופי, מונח שהוא בפני עצמו “עולם ומלואו” ונתון לכל כך הרבה פרשנויות אין סופיות.

כאחת שהולכת לעשות קניות וקונה 2 ק”ג פלפלים אדומים לא כי היא מתכוונת לבשל אותם, כי פשוט הצבע שלהם אדום ולוהט והמחשבה להניח אותם בתוך קערת רגל העץ שעומדת על השיש שלי במטבח מדליקה אותי, כאחת שלא מסתכלת על הפרקטיקה אלא רק על היופי.

כל החיים ליוו אותי המשפטים:

“כמה שאת לא פרקטית“

“צבע לבן? – מה? את רוצה כל היום לנקות?”

“צבע שחור? – יראו את כל השריטות עליו”

“מה את צריכה את המפה עם הגדילים? אפוא בדיוק תשימי אותה?”

“למה את קונה רק מגבות לבנות או בצבע  שמנת? הכתמים לא יוצאים מהם בקלות”

“את לא חייבת לסדר את השולחן כשלשכל אורח יש 6 צלחות, 2 צלחות מספיקות אחת למנה הראשונה והשנייה למנה העיקרית”

“למה כל כך הרבה סכו”ם על השולחן? גם במסעדה הם לא מגישים עם כל כך הרבה סכו”ם”

“מה כמות הפרחים הזו? מה את מפיקה אירוע?”

חיי בקטע הזה לא קלים ולא פשוטים, בכלל לאנשים פרפקציוניסטים הכל קשה יותר, כל מהלך כל חשיבה נגרס ונחרש במוח כל כך הרבה פעמים.

לפעמים גם זה קורה, מתעייפים. ואז שאת סוף סוף מוצאת ומחליטה על תכנון ניראות הנכון, מגיעות ההערות:

“למה את מוציאה כל כך הרבה כסף?”

“מה אין לך עוד מפה בבית?”

“זו רק ארוחה אחת ל-2 זוגות ולא לקבוצה”

בסוף אחרי שהכנת, בישלת, ערכת והכל היה נראה מיליון דולר, קיבלת את מחמאות חייך, את מתמוטטת מלרחוץ ולנקות כל כך הרבה כלים, סירים, כוסות, משתרעת על המיטה, את שומעת עוד משפט אחד: “נו, תראי אותך, הרוסה, זה היה שווה?”

כן, זה היה שווה ובעיקר בגלל ש “אני אוהבת את זה !!!!!”

ואני אמשיך הלאה !!!!!

כן.

יואלה פטרון